המאה ה-20 הייתה מלאת תהפוכות. התקיימו בה הזוועות הגדולות ביותר, בצד תקוות ותקומות. נראה ששילוב של חוכמה רבה וראיית הנולד, עם מזל ויכולת כלכלית ונפשית – הביאו לכך שרוב בני ובנות דמיטרובסקי עזבו בזמן את אזורי הסכנה ולא נפגעו במלחמות העולם ובעיקר בשואה
הצלחה וכבוד בבלפסט
שמואל דמיטרובסקי, בנו של הירש, שינה את שמו עם כניסתו לאירלנד בשנת 1910 לסמואל סמואלס. ב-1923 כבר היה לאיש עסקים מצליח, שבבעלותו חמש חנויות ועוד עסקי נדל"ן ואחרים. ב-1928 אושרה אזרחותם של כל בני המשפחה באירלנד.
ב-1927 נישאה ליה, בתם של סמואלס ופאני לעמנואל ריינס. ה"בלפסט כרוניקל" הקדיש ידיעה ארוכה, בה מתואר הטקס המפואר, הבגדים שלבשו החוגגים והקישוטים בבית הכנסת, אות למעמדה הרם של המשפחה בבלפסט.
(בתמונה: בני המשפחה בחתונת ליה ועמנואל)
עוד על הקהילה היהודית בבלפסט
מאירועי התקופה
עם תחילת המאה ה-20 הייתה החצר הקיסרית בסין הרוסה ומושחתת. היה זה בדיוק לאחר סיום מרד הבוקסרים (1900), התקוממות עממית בסין נגד המעורבות המסחרית והפוליטית של מעצמות זרות בשטחה: קואליציה בינלאומית (יפן, רוסיה, ארצות הברית, בריטניה, צרפת ועוד) דיכאה את המרד בו נטלו חלק כ-150,000 לוחמים סינים.
בתחילת המאה ה-20 היתה בריטניה האימפריה הגדולה ביותר אי פעם. הממלכה המאוחדת עצמה כללה את האי הבריטי ואירלנד.
מלחמת העולם הראשונה הביאה את מאבקם של הרפובליקנים האירים לשיא חדש, כשקבוצות לאומניות נאבקו נגד גיוס חובה לצבא הבריטי, תוך התארגנות פארא-צבאית בציפייה למלחמת עצמאות. ב-1913 פרצה שביתת העובדים הרחבה בהיסטוריה האירית ("הנעילה"), ב-1916 פתחו הרפובליקנים את מרידת חג הפסחא ושלוש שנים לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים האירית, שהסתיימה עם הקמת מדינת אירלנד (חלק מבריטניה) והרפובליקה האירית, סכסוך שליווה (ומלווה) את הפוליטיקה הבריטית עד ימינו אנו.
הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948. במשך שנות ה-20 של המאה ה-20, נכנסו לארץ כמאה אלף עולים. ההתנגדות הערבית להתיישבות היהודית פתחה סדרה של מאורעות דמים, ובעקבותיהם הגבילו הבריטים את העלייה לארץ.
ב-1921 נרצחו 43 יהודים באזור יפו, בהם הסופר י.ח. ברנר. ב-1929 היו פרעות בחברון, והישוב היהודי בעיר חרב. ובין 1936 עד 1939 התחולל המרד הערבי הגדול.
הישוב היהודי הקים בתגובה מספר ארגונים צבאיים, המרכזי שבהם ההגנה.
בשנת 1936 היו בארץ ישראל 400,000 יהודים, כ-30% של האוכלוסייה
ליאון, בנם של הירש ופאני, עשה כנראה את הדרך מרוסיה לאירלנד ביחד עם שתיים מאחיותיו הצעירות ממנו. בתו פני מספרת כי הם הוברחו בעזרת תשלום שוחד בעגלה של מישהו בתוך מיכל זפת דרך בלגיה. שם הם בילו את הלילה במלון קטן. זו הייתה הפעם הראשונה שראו תאורת חשמל. הם הגיעו באוניה לנמל בלונדון. בלונדון פגש אותם מאיר אלקס, והעלה אותם לאוניה לבלפסט.
פני מספרת כי בעת ההפלגה זרק ליאון את כל בגדיו הארוזים לים, והסביר כי אינו מוכן ללבוש יותר לעולם בגדים מזעזעים כאלה.
רב הקהילה בבלפסט היה יצחק הרצוג. דן דותן, בנה של אנני, העיד ששמע מאימו סיפורים על הרב הרצוג שהיה מתארח ואוכל בבית סמואלס. כיוון שהרב היה יהודי חרדי, ניתן להסיק שהבית של
משפחת סמואלס היה כשר מספיק כדי שהרב ירגיש בנוח לאכול בו.
במסמך ההתאזרחות של שמואל סמואלס נאמר כי הוא שלו נאמר שהוא דובר, קורא וכותב אנגלית, והוא מתואר כ:
. Being of good character and loyal
במסמך אחר נכתב:
They are a respectable family, and it is considred that they would make useful british subjects
ליה סמואלס נישאה, כאמור, ברוב פאר והדר לעמנואל ריינס. לפי העדויות המשפחתיות, עמנואל ריינס ברח ביום בהיר אחד כנראה לדרום אפריקה והותיר אותה עם שני ילדיהם – לואיז ובאזל.
ליה באה לביקור בארץ מאנגליה והשאירה את שני הילדים בבן שמן . היא עצמה חזרה ללונדון ומאוחר יותר גרה שם עם מאיר אלקס.
