הדורות המייסדים
מהמאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20
מוצאו של השם דמיטרובסקי בכפר קטן בשם דמיטרוביצ'י, השוכן מספר קילומטרים מצפון לקמיניץ-ליטובסק. הכפר הוקם כנראה במחצית השנייה של המאה ה -16, בזמן שלטון הדוכסות הגדולה של ליטא. כיום העיירה הינה חלק מבלרוס. ב-1786 נבנתה בכפר כנסיית עץ, שידועה כאתר היסטורי חשוב. בסוף שנת 1890 היו במקום 74 בתים, כ-500 תושבים, מרכז לימודי, חנות לחם גדולה ואף טברנה

איננו יודעים עדיין היכן נולד שמויילה, אך אנו יודעים כי בסביבות 1776 הוא חי בעיירה קמיניץ-ליטובסק שבאימפריה הליטאית-פולנית. בשנה זו נולדה במקום גודנס, לעתיד אשת בנו הירש דמיטרובסקי (צבי).
צירוף השמות שמואל וצבי - יחזור עוד פעמים רבות בעץ המשפחה שלנו. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים, בהם גם לייבוש דמיטרוב.
היו אלה שנים סוערות, שבהן הלך וגדל האיום הרוסי על האזור.
(בתמונה: העיירה קמיניץ)
עוד על העיירה ועל חיי היהודים בה
מאירועי התקופה
הדוכסות של ליטא, ששלטה באזורי בלרוס ואוקראינה של היום מתאחדת ב-1569 עם פולניה ליצירת האימפריה הליטאית, המדינה הגדולה ביותר באירופה בעת ההיא. מרבית התושבים באזור היו איכרים. בתחום המסחר היו היהודים דומיננטיים.
בסוף המאה ה-18 התחיל חוסר יציבות באימפריה כתוצאה ממלחמות באזור וממתקפות בלתי פוסקות של הממלכה הרוסית על שטחיה. ב-ב-1795 פולין חולקה בין שכנותיה, ואילו שטחי בלרוס, ליטה ואוקראינה סופחו אל האימפריה הרוסית, תחת שלטון הצאר. זמן קצר לאחר מכן אישר הצאר מגורים קבועים ליהודים בשטח שבגבול המערבי של האימפריה.
בעידן שלאחר נפוליאון (שהובס סופית וגורש מרוסיה ב-1812), הייתה רוסיה לאימפריה השנייה בהיקף שליטתה בעולם, אחרי האימפריה הבריטית.
שלטונו של ניקולאי הראשון (1855-1825), שגם כונה "צאר הברזל" התאפיין באכזריותו כלפי היהודים, נגדם פורסמו כ-600 גזרות, במיוחד "גזרת הקנטוניסטים", שכלל חטיפת ילדים ובוגרים והמרתם לנצרות בכוח.
ב-1881 עלה לשלטון הצאר אלכסנדר השלישי, שחזר בו מהרפורמות של אביו, ומשל באמצעות שלושה עקרונות – לאומיות, אורתודוקסיה מזרחית ואוטוקרטיות. עקב "חוקי מאי" (1882) שהגבילו את מקומות המגורים של יהודים הגברת רדיפות אנטישמיות, עזבו מאות אלפי יהודים את האימפריה הרוסית.
המאה התשע-עשרה מסתיימת עם שלטונו של ניקולאי השני (1917-1894), שהלך בעקבות המסורת הדתית והאבסולוטית של אביו (אלכסנדר השלישי), ושושלת הצארים נקטעת עם פרוץ המהפכה הבולשביקית ב-1917. למרות שקיעת האימפריה לקראת סוף המאה ה-19, היה זה תור הזהב של התרבות הרוסית (טורגנייב, טולסטוי, דוסטוייבסקי, צ'כוב, גוגול, סטניסלבסקי, צ'ייקובסקי, רחמנינוב, רימסקי-קורסקוב ועוד).
– שטחי גינה (כנראה ירקות) – 6 הקטר
– שטחי שעורה – 30 הקטר
– שטחי כוסמת – 25 הקטר
– שטחי חציר – 37 הקטר
– שטחי יער – 445 הקטר
הכנסה שנתית מהשימוש באדמות – 474 רובל ו-25 קופיקות.
בעסק העצים עבדו עוד 4 פועלים שכירים, ששכרם השנתי הסתכם ב-100 רובל. העסק מכר בשנה כ-400 בולי עץ, וכן עץ לבנייה ולבעירה. לפי דיווחיו, כל המוצרים שהכין נמכרו.
סיני דמיטרובסקי, נולד ב-1861. היתה זו שנה סוערת בתולדות האימפריה הרוסית, על רקע שחרור האריסים ומדיניות הרוסיפיקציה. ברחבי האימפריה הוחל חוק גיוס חובה. בני המשפחה שילמו כופר בגובה 150 רובל, על מנת לשחרר את סיני מהשירות בצבא הצאר.
לשמואל ופאני דמיטרובסקי-סמואלס נולדו שש בנות ושני בנים: מרים, ליאון, אליס, יוסף – ג'ו, ליאה, אסתר, פולי ואנני. מסיפורי הנכדים – דן דותן, פנלופה וג'וי, עולה ששמואל – הסבא, הכריח את כל ילדיו ללמוד אנגלית וצרפתית מתוך מחשבה שאם יצטרכו לעזוב את ארצם ולעבור לאנגליה יעשו זאת ללא כל קושי.
פני, בתו של ליאון, זוכרת שאביה סיפר לה איך בתקופות החורף הקפוא בקמיניץ נהגו בני המשפחה לחמם לבנה באש, לעטוף אותה בבד ולקחת אותה איתם למיטה כדי לשמור על החום.
פני גם זוכרת סיפורים שסיפר לה על הטיולים המשפחתיים בסופי שבוע לאורך הנהר בקמיניץ.
חיה דמיטרובסקי, בתם של הירש ופייגה, עלתה לישראל ב-1920. אחד מילדיה הוא נחמיה בן אברהם, הידוע בשידורי משחקי נבחרת ישראל בכדורגל.