קמיניץ-ליטובסק – ערש המשפחה
קמיניץ ליטובסק נוסדה במהלך המאה ה-13 כמבצר גבול רוסי, להגנה מפני התקפות הטטרים.
היא ממוקמת כ-40 ק"מ צפונית לעיר ברסט-ליטובסק, המהווה את מרכז המחוז. לאורך ההיסטוריה היה זה צומת חיוני בדרכי המסחר והתעבורה של היבשת עם המזרח. מקור שמה של העיר בשפע האבנים בהן נתברכה. אבן בפולנית – קמיין.
במהלך המאה ה 14- סופחה קמיניץ לדוכסות של ליטא.
העדויות המוקדמות ביותר להימצאותם של יהודים בעיירה הן מן המאה ה-16. בשנת 1679 אושרו פריבילגיות מרחיקות לכת ליהודים ביניהן הרשות להקים בית כנסת, בית מרחץ, בית קברות, לרכוש נחלות ולעסוק באופן חופשי במסחר ומלאכות. יחד עם זאת האוכלוסיה המקומית גילתה איבה רבה כלפי היהודים וניהלה נגדם מאבקים רבים.
בראשית המאה ה- 18 מעריכים שחיו בקמיניץ כ-200 יהודים. מדובר ביישוב קטן אבל חשוב בממדי התקופה.
(בתמונה: מבנה בית הכנסת הישן)
מעדויות של תושבי העיירה, בספרם של שמואל אייזנטדט ומרדכי גלברט "יזכור לקהילות קמניץ דליטא", עולה תמונה של עיירה (כ- 250 בתי אב) בעלת בתים ישנים, שחורים וקטנים מצופים בעץ. מרכז העיירה כלל כיכר שוק שמשני צידיה ניצבו טורי חנויות.
כיוון שלא הייתה בקמניץ גימנסיה, בני הנוער היהודיים של העיירה למדו רובם ככולם אצל מורים פרטיים. יחזקאל קוטיק מתאר בספר את שיטות ההוראה האכזריות של המלמדים היהודיים. צעירי העיירה נישאו בין הגילאים 13 ו-17, והנדוניה הותאמה לידיעותיו של החתן בתורה.
בשנות ה-20 החלו לפעול בעיר אגודות ציוניות, כמו "צעירי ציון", "גורדוניה", קומוניסטים ורבזיוניסטים. צעירים רבים נסעו להכשרה במרכזי "החלוץ" או "פועלי ציון" רובם יצאו לפינסק, כדי להכין את עצמם לעליה לארץ. בגמר ההכשרה היה צורך לקבל אישור מוועדת העלייה בעיר. בעיר פעל גם תיאטרון חובבים יהודי, וההצגות התקיימו באורווה של אחד התושבים.
(בתמונה: כיכר השוק)
במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיירה ממעשי התעללות ושוד מצד החיילים הרוסים, ומהתעמרות מצד החיילים הגרמנים שכבשו אותה. רבים מבני הקהילה גוייסו למלחמה ולא שבו. נערים צעירים יותר נלקחו לעבודות חפירה וביצורים.
ב 22- ביוני 1941 , היום הראשון למבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים. בתוך ימים אחדים רצחו הגרמנים כ-100 מיהודי העיירה, ובהמשך, חייבו את יהודי העיירה בענידת טלאי צהוב. בסוף 1941 הועברו כשליש מיהודי העיירה לגטו שהוקם בפרוז'ני הסמוכה.
ב 1- בינואר 1942 רוכזו היהודים שנותרו בעיירה בגטו שהוקם בה. עם הבאת יהודים נוספים מישובי הסביבה אל הגטו, הגיע מספר יושביו ל-450 משפחות.
ב-9 בנובמבר 1942 שולחו כל יושבי הגטו שבעיירה בקרונות משא למחנה ההשמדה טרבלינקה. מתוך כמעט 2000 יהודים בעיירה רק בודדים שרדו את השואה.
ב-2009 הוקם בעיר אתר הנצחה ליהודים שנספו.
(בתמונה: טקס חשיפת אתר ההנצחה ליהודי קמיניץ)
